באשר לירידת הערך פסקה השופטת קלוגמן, כי השוני בין גישתם של השמאים נובע מהשוני בהתייחסותם לכללי "ועדת ששון" לגבי ההערכה של ירידת ערך הרכב. שמאי  מטעם שירביט העיד, כי כללים אלה מנחים את חברות הביטוח, והן משתמשות בהם. לדעתו, כללים אלה משקפים במידה רבה את המכירה בפועל, בין מוכר מרצון לקונה מרצון.

לעומתו, השמאי עידן מטעם התובע, הידוע כמי שנמנה עם המתנגדים לכללים אלה, טען כי אלה הם כללי חישוב "טכניים", שאינם נותנים ביטוי נכון לירידת הערך הממשית של הרכב, במכירה ממוכר לרצון לקונה מרצון.

השופטת קלוגמן מביאה בפסק דינה מספר דוגמאות מהפסיקה שדנה במקרים דומים. במקרה אחד פסק השופט הראל מבימ"ש השלום בת"א כי עם כל הכבוד למסקנות ועדת ששון "שומה על השופט היושב בדין להפעיל את הגיונו ולא להיצמד לקריטריונים כאלה ואחרים, שנקבעו על ידי ועדה, ולו גם המכובדת ביותר."

במקרה אחר פסק השופט פיינשטיין מבימ"ש השלום ברחובות כי הנתונים המספריים הנקובים בדו"ח ועדת ששון אינם עומדים במבחן המציאות

. "כל נהג בישראל, ובודאי נהג ותיק כמוני, יודע גם יודע כי פגיעת שילדה ברכב היא פגיעה פטאלית מבחינה כספית, וכי אובדן ערך רכב עקב פגיעה שכזו נע באחוזים נושאי שתי ספרות, ואין להסתפק בהערכה חד-ספרתית בת 4%. צריך להיות מאד נאיבי, או מאד טועה, כדי להאמין כי לאחר פגיעה כה חמורה, כמו זו שארעה ברכב של התובע, יהין בר-דעת כלשהוא לשלם את מחיר המחירון של הרכב מינוס 4%!".

באמצה את חוות דעתו של השמאי עידן פסקה השופטת קלוגמן "אני מצטרפת לדברים שהובאו לעיל, כי במקרה של נזק חמור לרכב, הכללים ה"טכניים" של ועדת ששון, לצורך קביעת ירידת הערך, אינם משקפים את ירידת הערך האמיתית, היינו: בכמה – ביחס למחיר המחירון – יפחת המחיר, שבעל הרכב הניזוק יצליח לקבל, בפועל, תמורת הרכב".

שירביט חויבה אפוא לפצות את התובע בגין ירידת ערך בשיעור 31% בתוספת עלות התיקונים שהיה משלם התובע אילו היה מתקן את הרכב, ובסה"כ כ-32,400 ש"ח, בתוספת הוצאות המשפט, עלות חוות דעת השמאי ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ.